החלטה בתיק בש"א 162706/08

1.         בפני בקשת הנתבעים (להלן:"המבקשים") לסילוק התביעה על הסף מחמת העדר עילה ולחלופין, בשל היותה טורדנית וקנטרנית וכן לחלופין בקשה לחייב את התובע (להלן: "המשיב") בהפקדת ערובה לתשלום הוצאותיו לפי תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי,  התשמ"ד - 1984 (להלן:"התקסד"א").

2.         עסקינן בתובענה שעילתה פרסום לשון הרע.

            עפ"י כתב התביעה, עניינה של התובענה הינו שידור הפרומואים שנעשו ע"י המבקשים,        ביחד ולחוד, ופגעו בשמו הטוב של המשיב ודמותו, על אף שהמבקשים ידעו כי האמור         בהם אינו אמת.

            המשיב טוען בכתב התביעה כי תוכן הפרומו שהופק עבור תוכניתו של מבקש 1       ששודרה ביום 23.12.04, יש בה משום הוצאת לשון הרע כנגדו וכן כי כל שידור פרומו     שכזה מהווה משום הוצאת לשון הרע כנגדו.

3.         תמצית טענות המבקשים:

            א)         באשר לבקשה לסילוק על הסף - המבקשים טוענים כי כל שהציגו המבקשים                     הינו את מעשי הרמייה של המשיב, שהינם אמת לאמיתה ונובעים מעדויות של                 המשיב עצמו ומשבחרו המבקשים לפרסם את מעשי המשיב כפי שבוצעו, אין                         הפרסום עולה לכדי לשון הרע שכן כל שפורסם הינו אמת.

זאת ועוד; המבקשים טוענים כי המבקשת 3 לא שימשה כחברת הפקה של התכנית "שומר מסך עם אמנון לוי" במועד שידור הכתבה המגוללת את סיפורו של המשיב. כמו כן, מתוקף תפקידה של המבקשת 3 כחברת  הפקה, אין היא נכנסת בגדר הגופים עליהם מוטלת אחריות בשל פרסום באמצעי התקשורת, כפי שמפורט בסעיף 11 (א) לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה - 1965 (להלן: "חוק איסור לשון הרע") ועל כן, גם אם יוכחו טענות המשיב, אין            בכך כדי לחייב את המבקשת 3 באחריות בגין פרסום לשון הרע.    

ב)         באשר לבקשה להפקדת ערובה - המבקשים טוענים כי עסקינן בתביעת סרק שסיכוייה להתקבל קלושים וכן כי למבקשים לא ידוע מקום מגוריו הנוכחי של המשיב          והוא אף נמנע מלציין את כתובתו            בכתב התביעה בניגוד לתקנה 9 לתקסד"א.

4.         תמצית טענות המשיב:

א)         באשר לבקשה לסילוק על הסף -  המשיב טוען כי מעיון בכתבי הטענות ניתן לראות כי התביעה דנן אינה נופלת לגדרי המקרים הקיצוניים בהם מתבקש סילוק על הסף וכי תיאור פעולותיו של התובע בפרומו הוצג כאמת טלוויזיונית, תוך ידיעה ברורה כי הדברים אינם נכונים. 

            ב.)        כאשר לבקשה להפקדת ערובה - המשיב טוען כי אין בידי המבקשים להוכיח כי                 המשיב לא יוכל לשאת בהוצאות אשר יושתו עליו במידה ותדחה תביעתו.

 המשיב הינו אדם בעל יכולת כלכלית לעמוד בתשלום הוצאות, באם יפסקו. כמו כן,            המשיב מציין כי הוא מתגורר בדרך הים בחיפה וניתן לאתרו בנקל.

עוד טוען המשיב כי אין מדובר בתביעת סרק.

5.         בתשובה לתגובה מוסיפים המבקשים וטוענים כי המשיב לא טרח לתקן את כתב תביעתו     ולציין בו את מענו בהתאם לתקנות, בעקבות הבקשה דנן. כן מצוין כי המשיב נמנע     מלציין מהי הכתובת המדויקת של הבית שרכש בחיפה, למעט שם הרחוב, וכן נמנע            מלציין כי זהו מקום מגוריו החדש. 

6.         לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דינה של הבקשה לסילוק על הסף להידחות מהנימוקים כדלקמן:

א)         עפ"י תקנות 100 ו- 101 לתקנות סדר הדין האזרחי, רשאי בימ"ש לדחות תובענה על הסף או למחוק תובענה על הסף, אך הוא אינו חייב לעשות כן.

כבר נקבע בפסיקה, כי תקנה 101 מיועדת " לאפשר לנתבע לעשות קפנדריה, כאשר מפני טענת חוק או אפילו טענה עובדתית קצרה ניתן לסיים את המשפט, בלא אשר ידון בית המשפט בכל השאלות השנויות במחלוקת".

וראה לעניין זה: ע"א 316/56 קרמש נ' דבי  פ"ד יא' 1336, 1341 וכן ע"א 7261/97 שרבני ואח' נ' חב' האחים שבירו בע"מ ואח' פד"י נד (4) 464, 478.

ב)         מחיקת תביעה ובוודאי דחיית תביעה על הסף, הם אמצעי חמור שיש לנקוט בו רק במקרים קיצוניים ודרסטיים ובית משפט מעדיף תמיד, הכרעה עניינית על פני פתרון דיוני. ראה לענין זה: ע"א 335/78 שאלתיאל נ' שני פ"ד ל"ו (2) 151, 155 - 156.